"בימים כתיקונם, שידורים חיים של משחקי NBA בישראל הם עניין שבשגרה, והליגה נחשבת בימינו לאהודה ופופולרית בארץ – אבל מה שנראה היום מובן מאליו היה פעם שונה לחלוטין. רק ב־1987 שודר לראשונה משחק מפלייאוף ה־NBA בשידור ישיר בישראל. למעשה, ליגת הכדורסל האמריקנית, שהוקמה רשמית ב־1946 בתור ליגת ה־BAA והפכה כעבור מספר שנים ל־NBA, כמעט שלא הייתה מוכרת במדינת ישראל הצעירה במשך שנים רבות.
מי שתרם לשינוי הוא העיתונאי הוותיק והמוערך מנחם לס, שמתגורר מאז 1961 בארצות־הברית, אך עדיין השפיע מאוד על התפתחות תקשורת הספורט הכתובה בארץ הקודש"
בשבוע שעבר מנחם רואיין על ידי דותן מלאך מהעיתון מקור ראשון.
למי שמעוניין, אנחנו מצרפים כאן קישור לריאיון המלא > https://www.makorrishon.co.il/culture/228167/
נהדר …קראתי הכל ( דרך הקישור המעורב) בשקיקה .
מנחם שלום, הבוקר קראתי את הראיון הפתוח והכנה שלך, עם דותן מלאך. מה יש לי לאמר? אין לי מילים להביע את הערכתי אליך כמרצה מעניין [ואני מדבר מנסיון כסטודנט זר באחד הקורסים שלך] נדמה לי שדעתי מיצגת את רב הסטודנטים בקורס שלך שהיה בין המבוקשים ביותר, לא קל היה להתקבל בו . זאת עובדה שבין הפעמים הבודדות שהיה חבל לי שהשעון רץ כל כך מהר והשעור כבר מסתיים, כשאנו הסטודנטים היינו כמהופנטים בלענו כל מילה ורק התפללנו שהשעון יעצר והשעור [או יותר נכון ההרצאה] תמשיך ותתארך בעוד כמה שעות. ומנחם ממש התנצל שהיה חייב לסיים את השעור. היופי באוירה בכיתה היה, שלמרות כל שנות הניסיון של דוקטור לס בנושא, הוא הוא מפעם לפעם עצר ליד אחד התלמידים והתעניין מהיכן הוא הגיע ומה מצב משפחתו? ועל ידי חביבותו הכנה העביר מסר לסטודנטים שאיכפת לו מהם ומתעניין ודואג לכל אחד מתלמידיו. ממש בניגוד לשאר המרצים שבאים לכיתה, מרצים או יותר נכון מדקלמים את החומר המונוטוני ואפשר לחוש שהם מציצים בשעון ומצפים שהשיעור יגמר ויקפצו לקפיטריה להרביץ סנדוויץ טוב וקפה חם. מנחם לס יצר הרגשה שהוא ממש נהנה להעביר לנו הסטודנטים את החומר וחבל לו שהשעה כבר עברה ולא הספיק את להנות בחברתינו כפי שתיכנן. הלואי וירבו מרצים כמוהו בחינוך האמריקאי. מנחם תודה בשם כל משתתפי הקורס שבודאי מזדהים איתיבכל ליבם. שלך אמנון.
אמנון היה אחד משלושת השחקנים שהבאתי לאוניברסיטת אדלפי בשנתי השנייה כמאמן לשחק כדורגל על מילגה. הוא הגיע ממכבי ת"א ונבחרת ישראל. רובי יאנג הגיע איתו מהפועל חיפה ונבחרת ישראל, והשלישי היה שוקה פלגי.
אמנון , לכבוד הוא לי . אני לא מאמין שתוך כמה ימים התכתבתי עם עם רובי יאנג ואמנון אהרנסקינד , שניים שכיכבו בליגה הלאומית בשנות ילדותי .
מנחם , כבר כתבתי לך את זה לפני כמה ימים , שתזכה לעוד הרבה שנים של בריאות אושר וכתיבה .
אני נהנה לקרוא אותך היום לא פחות מאשר בשנות הששים , כשהייתי כילד רץ לקנות את חדשות הספורט .
כבוד גדול. כתבה נחמדה מאוד בעיתון איכותי. מגיע לדוק!
כתבה מעולה. מל רכשת תאתר ב2010 ולא ב2011 יולי 2010 :). ב2011 או 12 הוא עבר לפורמט הנוכחי
ראיון כמו שראיון צריך להיות. תודה דוק.
תודה!
אחלה כתבה.
מל – הם כתבו שם "יונתן" במקום יוחנן לס.
אם זה חשוב לך תגיד לעיתונאי שפירסם.
תודה ינון. זה לא חשוב עד כדי כך. מה שחשוב היה שיוחנן היה אב חורג מסור. ייקה , נהג מיכלית, שלא ידע עברית גם אחרי 30 שנה בארץ, אבל איכשהו הצלחתי לתקשר איתו. ניפטר בגיל צעיר מדי, בגלל סרטן ריאות מעישון שרשרת. ביתו ז"ל מרנינה גדלה בקיבוץ גבת והפכה לאחות חורגת יקרה. גייל ואני בקשר הדוק עם 5 ילדיה עד היום
היי, כתבה בשופר התעמולה למגזר הדתי של שלדון אדלסון, שזה שונה משופר התעמולה הרגיל של אדלסון, משופר התעמולה של משפחת שוקן, משופר התעמולה של משפחות ורטהיים ותשובה, ומשופר התעמולה של המהפך שמתרחש כעת בערוץ 13 בחסות לן בלווטניק, בכך ש…אהמ…
דמוקרטיה, היא, אהמ, יותר מלספור קולות בקלפי? אולי כשחברות שמעסיקות מתנהלות כמו דיקטטורות ומשפיעות יותר על החיים שלנו ומסרבות לתת לדמוקרטיה להתערב בהחלטותיה, או כשעיתונים בבעלות מגה עשירים קובעים את סדר היום ועל מה אנחנו מדברים, זה לא בדיוק דמוקרטי, כאילו, יש לנו אחלה חופש ביטוי* (*כל אחד חופשי לקנות מדית חדשות ולשלוט מה נאמר בה בתנאי שיש לו מספיק בבנק), כלומר, אהמ…
.
.
.
מה שאני מנסה להגיד – ברכות על הכתבה.
.
למי שתוהה, כן – אני פנוי להזמנה למסיבות. משום מה עדיין לא קרה, אבל אני פנוי ומוכן להיות מוזמן לאירועי בורגנות המוניים שחוגגים צרכנות כדי שאוכל להגיד לכם איך הם משמרים את הסדר הקיים.
אני מת עליך.
איזה כיף לקרוא אותך.
הייתי מזמין אותך לכל מסיבה ללא ספק
תודה מבויישת.
כיף לשמוע.
אתה עושה גם לוויות או סתם אירועים פולניים שבשגרה?
מניח שלא התרחב כרגע להלוויות, בכל זאת זה מונופול של הממסד הדתי, אבל אני מניח שאם תשמע על אזכרה מעניינת הוא ישמח להגיע.
שלא אתחיל על כל מוסד המוות הזה. תעשייה שמגלגלת מיליונים.
לפחות תתחיל משהו… (סורי לא הצלחתי להתאפק).
נה, בצדק. מקווה שדברים בצד שלי נרגעו קצת ואצליח להתקדם סוף סוף.
באמת באמת כבוד גדול דוקטור. האמת שאני קורא אדוק שלך בשנים האחרונות ואתה פשוט מושא להערצה אצלי ואצל עוד כמה חברים שחשפתי לתכנים המדהימים שלך. ספורט זה כיף וזה יפה ואפילו מאד,אבל זה רק הקישוטים לאישיות המדהימה והנאצלת שלך אתה הלברון גיימס הפרטי שלי ואני כל כך מאושר מהזכות לשאוב השראה מחיים של אדם כמוך. זה כל כך כואב שהקשר בין הדור הישן לדור הצעיר של היום הולך ונעלם אבל הנס הפרטי שלי זה אתה …קשר יום יומי מלא בצחוקים ובכיף ואם המון המון חכמת חיים אתה היחיד שהכרתי שיודע לחבר בין כל כך הרבה עולמות וסגנונות ולעניין את כל הגילאים בכל המגזרים .הייתי מת להכיר אותך אבל אני יודע שכמוני יש עוד אלף אז לפחות אני ישלח לך את הערכתי והערצתי אליך רק בריאות ושאלוקים ישמור עלייך צלול עד מאתיים ושתיים עשרה כדי שתמשיך להחכים אותנו
וואו יצחק. מחמאה אמיתית. תודה
ראיון מעולה מנחם
הרבה בריאות
אני עוד אספר לנכדים שלי שפגשתי פעם מישהו שהיה במשחק ה 100 נקודות של צ'מברליין
🙂
תודה לכולם
נהדר, כיף לקרוא.
כתבה ראויה לאדם ראוי. פלה הגדול מכולם? הלוואי שהייתי יכול להביע דעה בנושא כי לא ראיתי אותו. אם אשאל את אבי הוא יגיד מארדונה
ז"א שאביך צעיר ממני באיזה 15-20 שנה
טוב לראות שהסיפור המדהים שלך וההשפעה שלך, מנחם, מועברות לקוראים שאולי פחות מכירים אותך.
'מקור ראשון' הוא עיתון רציני מאוד ומאוזן, וטוב לראות שגוף תקשורת רציני מעביר את הסיפור שלך הלאה.
אני מנסה להעריך כמה קוראים הגיעו לאהוב את הנ.ב.א. בזכות התיאורים החיים והצבעוניים שלך בעיתונות בזמנו – זהו מפעל חיים יוצא דופן. לא היה לפניך, ובאופן מדהים עדיין לא קמו לך ממשיכים בתיאורים חיים ומלהיבים.
תודה על הכל
וואו, היסטורי, תודה על המחמאה. מעריך זאת מאד.
אדוני, רבי ומורי…
אשמח לכתוב תגובה בפן רציני מאוד. בהיבט הרוחני, הנפשי והרגשי.
כאדם בוגר, ייתכן שדבריי יגלו בוז או דחייה מן חונפייך או העליזים.
על זאת, אתנצל מראש.
–
נדמה שבשנה האחרונה אתה מתעסק הרבה עם סגירות של פינות אישיות.
שיתפת עמנו המון על חייך האישיים, עברך ועוד…
עשית זאת בעבר…ותקרא לי מלאך המוות…אך זה מרגיש אחרת הפעם.
שמתי לב שלא מזמן, המאמן התחיל באמת להסתכל על שעון המשחק.
–
המוח שלך הוא מכחול…ולא פשוט להכיל את יצירותיו בכללותם.
עם זאת, אעשה מאמץ מן מקומי ואנסה לעזור לך לשלהב וליצור את האור שאני רואה בניצוץ שלך.
אחמיא לך. לא רק לדמנציה הגראפומנית שלך.
–
הרצון של כל אומן הוא להתקיים בתהודת עולם, חיים ונצח אשר נואמים לו.
–
אעהממ…אבל…סליחה…מנצ'עק, קצת נמאס וללעוס את הצניעות שלך.
–
אתה לא עיתונאי, לא מדען או "יהודי".
אתה לא שמן. גמד. קירח או אפס כלומניק.
אתה רב. רב מוחות.
הוגה דעות.
אתה אומן.
מנחם לס הוא א-ו-מ-ן.
אם השעון של זמן המשחק מצטמצם…עדיף להשאיר את הבולשיט בצד.
Only Prime Plays.
אתה א-ו-מ-ן.
You are a Lyrical and Phonetic Phenomenon.
A Legendary Motivator.
צוהר דעתך הרחיבה אופקים לרבבות בני האדם.
בגלל שאתה לא מכיר בעצמך על מי שאתה…אתה ממשיך להתקרבן…
בשביל כל מי שאוהב אותך עד הדם והעצמות…זה מעצבן רצח.
אתה עדיין מתחבט עם הרעיונות או הסיכויים שלך ומשתעשע עם הרעיון למה יישאר אחרייך…
בעבור כל אוהבייך? זה ממש מרגיז ומעליב!
"איך הוא מעיז האיש הזה?!" wtf?!
גם בתוך אור הזמן אתה מתחרה ודופק מכות ליריבים בשנת 2089.
בתוך האור. בתוך התודעה.
מי כמוך מבין?
הווינר.
הוא בלתי נסבל.
כמעט כמוך…אם לא נח על משכבו.
–
נוראי? תשאר.
אם לזה ייחלת וכולנו יודעים שכן כמובן…
אתה ממש נוראי.
נורא? תהא תמיד.
שמח?
<3 Nigga
–
המאמר האחרון במקור ראשון?
אלה אותם הסיפורים שבחרת לעצמך כאנקדוטות לחיים והספדם עוד לפניי שנים רבות.
אמנם כבר הפכו נדושים אך אני מבין את הרצון שלך להעביר הדברים במתכונת הזו. "עוד פעם".
תבונתם לחדוות רעהו בתום לב? אם בעילת הרצון לתהודה שוכנת?
אולי הגיע הזמן שתכתוב לעצמך הספד חדש?
–
"יא מתגמד! ממש מעצבן! הטונים הרגשיים לא מעבירים את הטונים הנפשיים, הפיזיים והרוחניים!"
"צא בחוץ!"
–
או שפשוט בדרך חייך,…הנגשת את העברית לפונטיקה לועזית.
ברת מעשה.
יצרת גשר תודעתי שמאפשר לעבריים לשמוע אנגלית מבלי לקרוא אותו.
דרך המילים העבריות שלך ראינו את האולמות. שמענו את האוהדים.
המוח שלך שידר בטוהר וזכות הנפש. אתה מנביע הד קיומי שמתעצם בכל רגע שאתה עודנו איתנו.
Nigga <3
כיום? אוניברסיטאות ברחביי ארה"ב מתחילים להפתח יותר לבחינה אמיתית של "פרא-מדעים".
ההוכחה המדעית שאנו קשורים בגוף, רוח, מחשבה ונפש לכל יצור חי.
צורי הקיום.
–
אז קח כמחמאה שאני "מתחצף!"
ואומר כאילו שמחר ירון טלפז, עופר שלח, אבי רצון, יורם ארבל או כל עיתונאי ספורט אחר במדינת ישראל היה מנדף מצמוץ לעוזבך.
–
יקירי, ברור ש"יום אחד" תעזוב את העולם…אבל תפסיק למחזר לנו את כל החומר הזה.
תתחיל לספר על התוכן האישי…אולי עשית איזה שורה עם אדריאן דנטלי או משהו…
את ה"הספד" שלך כתבת כבר לפני כמעט 30 שנה.
אולי באמת…תחדש משהו.
תביא את התחת.
לא היה בך פחד מעולם גם ככה.
<3
https://www.youtube.com/watch?v=Kkrb4h4weW4
–
"רועי! תיצור שרשור פרטני של חבריי צוות מובחרים שיכולים לרשת תמונות וווידאו בתגובות!"
–
Right Away Sir.
–
<3
https://www.youtube.com/watch?v=EZf00ad3G6o
מגניב הקטע הזה של קוסטוריצה – אבל מה ההקשר?
דן, למה שלא תקפוץ לי? או כפי שאמרתי לך כבר מזמן – GO FUCK YOURSELF.(אגב, לא ידעתי שרון טחן מתכונן להכניס לינק לכתבה, ולשים את התמונה שלי. כמובן שאני מודה לו שהוא עשה זאת, מבלי להזהיר אותי)
דן תכלס כתב לך שירה של הערצה כאן. באמת. ומגיע לך. אתה באמת אדיר.
חחחחחחח והוא החזיר עם פואמה ניו-יורקית מרגשת.
עכשיו אני יודע שהוא באמת אוהב אותי! 🙂
תגיד לי דן, אתה חושב שישנו עוד בעל אתר בעולם שנותן לדפוק בראש כמוך להישאר כאיש צוות שלו?
יש…אבל הם לבטח פחות מעניינים וצבעוניים ממך…
אז בינתיים…אני בחברה טובה 🙂
אולי לא הבנתי את המסר שלך. קראתי אותו כעלבון ממשי
תודה על הלינק לכתבה!
תודה על הכתבה ומנחם, גם אצלי חיידק ה NBA התנחל בעיקר בגלל החיצים הקרשים והבונבונים שלך באייטיז ועל כך תודתי הגדולה לך
תודה רבה על הכתבה. עוד לא יצא לי לקרוא, אבל רציתי לומר במסר במיוחד למנחם –
אני מאוד אוהב NBA, והחיידק אצלי עוד יחסית צעיר. אני מכור לליגה הטובה בעולם, מנסה להשיג כל פיסה של ידע, תוכן והבנה עליה, ואתה חלק קריטי וחשוב בזה.
כשהשגתי לפני כמה שנים מחבר של אבא שניים מהספרים שלך, פשוט גמעתי אותם במהירות כי זה היה מדהים – כל כך נהנתי מכל שנייה ורגע של קריאה, והתאהבתי עוד יותר בזכות התיאורים (וכן, גם ההגזמות קצת :)), ואתה חלק ענק בעיצוב של האישיות שלי.
אז תודה על הכל